האם נלחמו המוסלמים למען האוצרות ?
מי שלא יודעים את ההוראות, העיקרונות הבסיסיות והמטרות הנשגבות של דת האיסלאם אולי יעלה על דעתם את החשיבה הזאת, וישתכנע בתפיסה זו המבוססת על תפיסה פיזית בלבד, אנו אומרים שבני עמו של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום הציעו לו הרבה פתויים שנחשבים לתענוגות הגבוהות ביותר בעולם הזה, בני עמו של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום הבטיחו לו להשיג את כל האוצרות אשר ירצה בתחילת שליחתו על מנת לוותר על קריאתו להאמין בדת האיסלאם, אלא שהנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום אמר להם "אני נשבע באללה, כי אם הם שמו את השמש ביד הימינת שלי והירח ביד השמאלית שלי כדי לוותר על הדת הזאת, אני לא אוותר עליה עד שאללה ינצח לו או אמות בעודי מהען על הדת הזו".
(מסופר על ידי בן הישאם)
אם הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום היה אדם תאוותן אשר מחפש שאיפות אנושיות היה מקבל את המיקוח הזה, והיה מנצל את ההזדמנות הזו אלא שהנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום היה מתעניין אך ורק בהפצת השליחות של דת האיסלאם.
כאשר הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום שלח את המכתבים למושלים והשליטים של מדינות שכנות לקרוא להם להאמין בדת האיסלאם, המכתבים האלה היו ברורים ומאפשרים להם לשמור על המנהיגות, השלטון והחפצים שלהם אם הם קיבלו את האסלאם.
לדוגמה,המכתב המפורסם של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום לקייסר הרומאים: "בשם של אללה הרחמן והרחום, ממוחמד, עבדו ושליחו של אללה לקייסר הרומאיים. שלום על מי שעוקב אחרי הדרך הנכונה. אחרי זה, אני קורא לך להאמין בדת האסלאם. לכן, אם רצונך בביטחון, תקבל את האיסלם. אם אתה מקבל את האיסלאם, אללה יגמול לך כפליים ואם תסרבו לעשות כן, האחריות לעבירה של האומה כולה תהיה עליך ".
(מסופר על ידי אל-בוח'ארי ומסלם)
אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בספרו הנשגב
" הוי בעלי הספר, בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה רק את אללה נעבוד, ולא נצרף לו כל שותף, ולא ניקח אנשים מקרבנו כאדונים לנו זולת אללה. אם יפנו עורף, אמרו, אתם עדים כי מתמסרים אנו." (סורת בית עמרם:64).
באחד הימים, עומר אבן אלח'טאב רצון אללה עליו בא לנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום, בעודו שוכב על מחצלת אשר הסימנים שלה מופיעים בגופו של הנביא עליו השלום, עומר ירצהו אללה הבחין במכל של שעורה, זו היתה את כל הרכוש של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום בעת שחצי הערבים האמינו בשליחות שלו. כאשר עומר ראה את זה לא יכל להתאפק והחיל להזיל דמעות, הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום שאל אותו למה אתה בוכה עומר?
עומר השיב: אני בוכה כיוון שהקייסר מהנה בתענוגות של העולם הזה בעוד שהנביא עליו השלום אין לו אלא הדברים שאנו רואה!
הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום הגיב " הוי עומר, האם לא תרצה שהחלק של קיסר יהיה בעולם הזה בעוד שהעולם הבא יהיה לנו".
בואו גם להסתכל על מידת העושר של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום לאחר מותו, עומר אבן אלחארת' ירצהו אללה סיפר כי הנביא מוחמד עליו השלום לא הותיר לאחר מותו דרהם או דינר, עבדים, משרתתים או כל דבר אחר, חוץ מהפרד הלבן שלו, נשקו, ופיסת האדמה שעשה כצדקה למוסלמים.
בעת מותו של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום היה השריון האישי שלו ערובה אצל אחד היהודים תמורת מדידה של שעורה להאכיל את משפחתו. אם כן, איך מעיזים לומר ש האיסלאם היא דת של אהבת עושר, רווחים ורכוש.
עומר בן אלח'טאב, הח'ליף השני של שליחו של אללה עליו שלום אשר הפתיחות האיסלמיות התרחבו במידה גדולה בתקופה שלו, היה אומר לעצמו כאשר מרגיש ברעב ומעיו היו הומים: " המו או לא תהמו, אני נשבע באללה שלא אשבע עד שישבעו המוסלמים".
הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום אמר במהלך הלחימה בקרב "אוחוד": "קומו לגן עדן שרוחבו כמלוא השמים והארץ", עומיר אבן אלחמאם שמע את הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום ואמר: הוי שליח אללה, גן עדן שרוחבו כמלוא השמים והארץ", הנביא מוחמד אמר: כן, אז אמר אני מקווה שהאהיה אחד שוכני גן עדן, ולאחר מכן השתתף במולחמה עד שנהרג למען אללה ".
האוצרות שאספו המוסלמים בתקופה של המלמחמות הראשונות היו מספיקים כדי לתת להם לחיות חיים משגשגים ואדיבים לזמן ארוך, אלא שהמניע האמיתי מאחורי הפתיחות האיסלאמיות היה לקרוא לעמים ולאומות השונות להאמין באללה ישתבח שמו ויתעלה, ובדת האסלאם ולא למען ההשתלטות על המשאבים והרכוש של העמים האלה, לאור העובדה שהעמים האלה קיבלו את חופש הבחירה לקבל את האיסלאם כדת ודרך חיים או לא, ואם לא קיבלו, הם יהיו זכאים לכל הזכויות של המוסלמים האחרים. גישה שוויונית ואוניברסלי זה לא הייתה ידועה בעולם באותה תקופה לעומת אימפריות אשר נבנתה על בסיס גזעי. אם העם שהובס סירב להאמין בדת האיסלאם, ונשאר על הדת שלו ולא הכריזו מלחמה נגד המוסלמים, הם נדרשים לשלם גזיה (מס גולגולת) שהוא סכום סמלי של מס בתמורה לחיות תחת החסות של המדינה אסלאמית. בנוסף לכך, משלמי מס הגולגולת רשאים ליהנות מכל המתקנים הציבוריים המוצע ומתוחזק על ידי המדינה האסלאמית, אינם נדרשים לשלם כל מסים נוספים ואילו המוסלמים, לעומת זאת, נדרשים לשלם הצדקה החובה (זכאת), אשר לעתים קרובות הרבה יותר מהסכום של מס הגולגולת. האיסלאם מטיל על המוסלמים לצאת למלחמות כדי להעביר את המסר של אללה לעמים שאינם מוסלמים.
ח'אלד בן אלוליד אחד הלוחמים והמפקדים הצבאים הגדולים ביותר של האיסלאם, שלעולם לא הובס בכל קרב הן לפני האיסלאם והן לאחר שהמיר את דתו לאיסלאם, מת בעודו מחזיק רק סוס, חרב ומשרת. אז, איפה אהבת השאיפות והעושר ?!
אחד הסיפורים שמעידים כך שמטרת הלוחמים המוסלמים היתה להפיץ את דת האיסלאם, ולא היתה להשתלט על האוצרות של האומות האחרות. זה שאחד הבדואים בא לנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, וביקש ממנו להשתתף בקרבות של המוסלמים, הנביא הסכים לו והורה לצרפו לצבא, אחרי הניצחון הנביא חילק את השללים על הלוחמים המוסלמים, והגיש לאיש הבדואי הזה את החלק שלו, אלא שזה סירב לקבלו, ואמר : לא על זה נלחמתי איתך, אני נלחמתי איתך כדי למות למען אללה!
הנביא אמר לו: אם הכוונה שלך היא למען אללה, הוא יענה לך.
לאחר קצת זמן, נמשך הקרב, ובסופו של הדבר נמצא האיש המוסלמי הזה מת .... אז אמר הנביא : הוא צדק עם אללה, ואללה ענה לו .
ספרי ההיסטוריה האסלאמית מלאים באירועים כאלה המציינים את הסגפנות של המוסלמים בעולם הזה אשר המטרה העיקרית שלהם היא לקרוא לשאר העמים להאמין בדת האיסלאם, בתקווה לזכות בתגמול של אללה ישתבח שמו ויתעלה בעולם הבא, אשר הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום דיווח לנו עליו באומרו: "במקרה שאללה מדריך אותו לאיסלאם על ידך זה טוב יותר בשבילך מהגמלים האדומים ."
ישנם הרבה מוסלמים הקדמונים אשר אבדו את רכושם ומעמדם כיוון שהמירו את דתם לאיסלאם, אחרים נשלל העושר שלהם על ידי משפחותיהם בגלל שהמירו את דתם לאיסלאם. בקרב הגדול והמכריע של נהאוונד, אנו מבחינים בחברו של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום שנקרא בשם נועמאן בן מוקרין אלמוזני, בעודו אומר לפני תחילת המלחמה: " הוי אללה ! תחזק את הדת שלך, הוי אללה ! תן לי להיות החלל הראשון שמת מות קדושים בקרב הזה ".
בואו להבחין בדברים של שליחי אלמקוקס שליט מצרים כאשר חזרו מביקור שליט מצרים בעת המצור שהוטל על מבצר באבילון: " הם אמרו ראינו אנשים אשר אוהבים את המוות יותר מהחיים, ומעדיפים את הצניעות על הגאווה, שאינם מעוניינים בדברים של העולם הזה, הם יושבים על הרצפה, והמנהיג שלהם יושב כאילו הוא אחד מהם באופן שלט תוכל להבדיל בין המנהיג לבין שאר האנשים, האדון והעבד, הם כמעט כאחד. "
ישנן דוגמאות רבות אשר מראות כי הצטברות של שלל המלחמה והאדרה עצמית לא היו המטרות של המוסלמים המוקדמים אלא להפיץ ולקרוא להאמין בדת האיסלאם.
תומאס קרלייל קובע בספרו "הגיבורים" בתגובה לחשד שהאיסלאם התפשט בכוח ובחרב: הם אומרים שדת האיסלאם לא היתה מתפשטת באופן זה אלמלא הכוח והחרב, אלא שהשאלה עשכיו היא מה שהביא להשתמשות בחרב? התשובה היא שהדת היא דת האמת, והאימונה החדשה בתחילה עולה בראשו של אדם אחד, באופן אישי אני חושב שהאדם הבודד מול כל העולם אינו יכול להילחם בעולם כולו, הוצרות גם היא השתמשה בחרב לעתים קרובות כפי שעשה שארלמאן בשבטי הסקסונים.