השמירה על הרכוש
האיסלאם הקיף את הרכוש הפרטי של הבן אדם בסייג חזק של הגנה על ידי הטלת עונשים מחמירים, תיגזר כריתת יד על הגנב. אללה יתעלה אמר " הגונב והגונבת יש לכרות להם יד כעונש לפשע והתנכלות מצד אללה, אללה גביר וחכם" (סורת השולחן: 38).
כריתת היד אינה מתבצעת באופן טריטילאי וללא הגבלות כפי שטוענים מי שאינם יודעים את מהות האיסלאם. הכריתה נעשית בצל תנאים והם:-
1- שהכסף יהיה שמור היטב והוא נגנב בכוח, אבל הכסף הנראה לעיין ואינו שמור, אינו מחייב כריתה כי בעל הכסף הוא רשלן ולא שמר היטב על כספו.
2- באם הדחף לגניבה אינו הזדקקות לאוכל ולשתייה, אחרת אין מקום לכריתה – כך עשה הח'ליף עומר בשנת הרעבון.
3- שהכסף הנגנב יסתכם במכסה הקבועה לכריתת היד, אחרת אין מקום לכריתה.
גזירה זו וגזירות אחרות אינן מתבצעות אם קיימים חשדות כלשהם. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר " ככל האפשר תתרחקו מהגזירות על המוסלמים, אם תמצאו למוסלמי תירוץ או מוצא, שחררו אותו. טוב לטעות בסליחה מלטעות בענישה".
אבל כשההלכה מבטלת את הגזירה האלוהית בגלל ספקות וחשדות, היא נותנת לשופט להטיל עונש על האשם, כמו מאסרי הלקאה, נזיפה אן קנס בהתאם לגישתו של השופט.
האיסלאם אסר את כל מה שיש בו כדי לפגוע ברכוש כמו שדידת כסף, שדידת אדמות או בשיטות של רמאות והונאה, אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר בספרו הנשגב " אל תאכלו את כספיכם בדרכים לא כשרות" (סורת הפרה: 188).
מי שפוגע ברכוש בצורה זו או אחרת צפוי לעונש מחמיר ביום הדין, הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ולשלום אמר " מי שלקח כסף ממוסלמי ללא זכאות יתקל באללה כשהוא כועס עליו" (מוסנד אל אימאם אחמד).
ההלכה האיסלמית מחיבת את הגנב או השודד להחזיר את הרכוש הנגנב ואם השחית אותו חייב לשלם תמורת ערכו, חובה זו מתבטלת אם בעל הרכוש מוותר וסולח, עם זאת נענש הגנב על העבירה.
ההלכה נתנה לבעל הרכוש זכות להגן על רכושו בכל האמצעים כולל הריגת התוקף ובמקרה שבעל הרכוש הוא אשר נהרג הוא נופל חלל. הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום אמר " מי שנהרג בעד רכושו הוא חלל" (בוכרי).