הנביא זכריה עליו השלום
הנביא זכריה עליו השלום
הוא עבד ישר ואדוק, קרא להאמין באללה כאל אחד ויחיד, והוא אשר נבחר על פי אללה להיות האחראי על מרים אמו של הנביא ישוע עליהם ברכה ושלום. בהיותו זקן, התפלל לאללה להעניק לו בן טוב ואללה – ישתבח שמו – נענה לבקשתו והעניק לו יחיא אשר הלך בעקבותיו בקריאה לעבודת אללה האחד והיחיד.
תולדות חייו :
אשתו של עמרם
בימי קודם, חי איש חסד ומדען גדול אשר נבחר על ידי אללה לעמוד בראש האנשים בתפילה, איש זה הוא עמרם עליו השלום, אשתו של עמרם היתה עקרה, ובאחד הימים ראתה ציפור מאכיל ומשקה לילד שלו בפיו ולוקח אותו תחת כנפיו מרוב הקור, המראה הזה הזכיר לה שעדיין לא בא לה ילד, אז בקשה מאללה להעניק לה ילד והרימה את ידיה והחילה להתפלל לבורא שלה שיעניק לה את זה .
אללה ישתבח שמו נענה לתפילתה והיא הרגישה באחד הימים שנכנסה להיריון, לבה התמלא בשמחה ובשבח לאללה ונדרה להקדיש את אשר בבטנה לאללה ,משמעות דבר זה ש היא נדרה לאללה שיהיה בנה משרת למסגד לאורך חייו ויקדיש את חייו לעבודת אללה ולשרת את ביתו .
לידתה של מרים :
כשבא מועד הלידה, הופתעה האם כי גילתה שהיא הביאה לעולם בת, למרות שביקשה מאללה ילד להיות בשרות בית הכנסת והפולחן ולמרות זאת החליטה האם למלא את הנדר שלה על אף שהזכר אינו כנקבה לפי דעתה ותקוותה .
אללה שמע ישתבח שמו ויתעלה שמע את תפילת אשתו של עמרם- כי אללה שומע מה שאנחנו אומרים וגם מה שאנחנו לוחשים לעצמנו, ומה שאנו רוצים לומר אבל לא עושים מכוון שאללה יודע את כל זה מראש –הוא שמע אותה אומרת כי ילדה בת בעוד שאללה מטיב לדעת מה ילדה מכוון שהוא לבדו אשר קובע את סוג הנולד זכר או נקבה, אללה שמע אשתו של עמרם מתפללת אליו לשמור על מרים ועל הצאצאים שלה מפני השטן הארור.
בספרו של האמאם מוסלם נזכר כי ההנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום אמר כי השטן מדרבן את כל אדם נולד וגורם לו לצעוק מלבד בן מרים ואמא שלו . אבו הורירה הצביע על כך בפסוק שבסורת " בני עמרם : " היה לה ופרי בטנה מחסה מפני השטן הארור" ( סורת בית עמרם : 36 " .
זכריה מקבל את האחריות למרים
לידתה של מרים עוררה בעיות בתחילת הדבר בגלל מותו של אביה עמרם לפני לידתה, לכן רצו הרבה חסידים וש'יחים של אותה תקופה לגדל אותה, והתחרו ביניהם לזכות בכבוד לגדל את בתו של ש'יחם ובעל תפילתם עמראם .
זכריה אמר: אהיה אחראי לה, היא קרובת משפחה, אשתי היא הדודה שלה ואני נביא האומה הזו והראוי שבכם לאחריות למרים .
האחרים אמרו: למה לא יהיה אחד מאתנו אחראי לה ?
ואנו לא יכולים לתת לך לקבל את טובה זו ללא השתתפות !!
אחרי וויכוח זה הסכימו לעשות הגרלה ומי שתפול עליו ההגרלה יהיה אחראי למרים ויגדל אותה ויהי לו הכבוד להיות בשרותה עד שתגדל ותשרת את המסגד ותקדיש את חייה לעבודת אללה, ההגרלה התקיימה, והם הניחו את העטים שרומזים לכל אחד הרוצה להיות אחראי למרים על האדמה, והביאו ילד לבחור את עטו של האדם שישא על שכמו את המשימה הזו, הילד בחר בעטו של זכריה....!!!
זכריה אמר אללה שפט לטובתי ובחר בי להיות אחראי למרים.
הם סירבו לקבל את זה, וביקשו לעשות את ההגרלה שלוש פעמים והחילו לחשוב על ההגרלה השנייה, הם חפרו את שמו של כל אחד רוצה להיות אחראי למרים על עטים מהעץ ואמרו להשליך את העטים בנהר, והעט שילך לבדו נגד הזרם יהיה בעלו האחראי למרים, זרקו את העטים לנהר והלכו כל העטים עם הזרם חוץ מעטו של זכריה אשר הלך לבדו נגד הזרם, אז חשב זכריה שישתכנעו אלא שהם עמדו על דעתם לעשות את ההגרלה שלוש פעמים ואמרו נשליך את העטים לנהר והעט שילך לבדו עם הזרם יהיה בעלו האחראי למרים ... הם זרקו את העטים לנהר והלכו כל העטים נגד הזרם חוץ מעטו של זכריה, סוף סוף השתכנעו ונתנו לו את מרים להיות אחראי עליה, ומאז החל זכריה לשרת ולגשל את מרים .
למרים היה מקום מיוחד שנהגה להתפלל בו במסגד. זה היה המחראב שבו היתה מתמסרת לעבודת אללה ולא עזבה אותו אלא לעתים רחוקות. מרים הקדישה את כל זמנה לתפילה ולפולחן ולשבח את אללה ואהבתו .
לעתים היה זכריה מבקר אצלה במחראב ובכל עת שנכנס עליה במחראב היה נפתע במשהו מדהים בגלל שהיה מוצא לידה פירות החורף בעת הקיץ ומוצא פירות הקיץ בעת החורף, אז שאל אותה: מרים מאיין לך זה ?
הוא מעם אללה (השיבה מרים)
המראה הזה חזר על עצמו פעמים רבות .
זכריה מתפלל לאללה :
זכריה היה זקן ונחלשו עצמותיו והלבינו שערותיו, והרגיש שלוא יחיה זמן רב, אשתו ( היא דודתה של מרים ) היתה זקנה כמוהו ולא ילדה בחיים שלה כי היתה עקרה, זכריה היה מקווה שאללה ישתבח שמו יעניק לו ילד אשר ירש את הידע שלו, ויהיה נביא שיוכל להדריך את עמו לדרך הישרה ולקרוא לספרו של אללה וסליחתו.
זכריה לא היה אומר את מחשבותיו לאף אחד אפילו אשתו, אבל אללה יתעלה יודע את זה מראש, בבוקר זה נכנס זכריה למרחראב ומצא ליד מרים פרות שלא בעונתן!!
הוא שאל אותה : מרים מאיין לך זה?
היא השיבה : מעם אללה, הוא מכלכל בלא חשבון את כל אשר יחפוץ.
אמר זכריה בלבו השבח לאללה, והוא הכל יכול, וקווה שיהיה לו צאצאים והתפלל לאללה בלבו מבלי להרים את קולו שיעניק לו ילד לקבל על שכמו את הנבואה והחוכמה והידע מכיוון שזכריה חשש מסטית עמו אחריו וכי לא נשלח להם נביא.
אללה ישתבח ריחם על זכריה ונענה לתפילתו, מיד לאחר שזכריה לחש בתפילה לאללה בלבו עד שקראו לו המלאכים כאשר הוא עומד ומתפלל במרחב " זכריה, הנה אנו מבשרים לך על בן ושמו יוחנן : לא נתנו את שמו לאיש לפניו" זכריה הופתע מבשורה זו שיהיה לו ילד שאין דומה לו לפני כן, והרגיש זכריה מרוב השמחה בהתרגשות ושאל בתמיהה : " ריבוני כיצד זה יהיה לי בן ואשתי עקרה ואני זקן בא בימים?
הוא הופתע שיהיה לו בן והוא זקן ואשתו עקרה!
" כך יהיה ריבונך אמר, אין קל מזה .הן זה כבר בראתך, בהיותך לא כלום" (השיב אללה )
המלאכים הסבירו לו שזה הוא רצונו של אללה ואין דבר עומד מול רצונו וכי אין דבר קשה עבור אללה ישתבח ויתעלה, וכי אללה ברא את זכריה לפני כן כשהיה לא קיים, וכל דבר נוצר על ידי אללה יתעלה דרך הרצון בלבד "זה הסמכות הנתונה רק לו :אם יחליט לחולל דבר, רק אמר לו היה ויהיה" .
התמלא לבו של זכריה בשמחה והילול לאללה וביקש מאללה לתת לו אות או סימן, אללה אמר לו שלא יוכל לדבר אל אנשים למשך שלושה ימים בהיותו ויהיה במצב רוח טוב, ואם יקרה לו זה יהיה בטוח שאשתו נכנסה להיריון וכי הנס של אללה הושג, אז הוא חייב לדבר לאנשים ברמזים וירבה לשבח את אללה הכם והערב .
ביום אחד יצא זכריה אל האנשים ולבו מלא בתודה ורצה לדבר אתם, אז גילה כי הוא לא יכול לדבר וידע שנסו של אללה הושג, והניד בראשו לאנשים לשבח את אללה השכם והערב והחל לשבח את אללה בלבו ולהתפלל לו כי הוא נענה לתפילתו והעניק לו יחיא ( יוחנן ).
זכריה המשיך לקרוא לעבודת אללה עד פטירתו, אין ספורים נכונים שמדווחים על מועד פטירתו עליו השלום.
