דרכי הטיפול באסונות, וניסויי אללה, ודרכי הקלת תוצאותיהם
מהדרכים הטובות לטפל באסונות וניסויי אללה.
- האמונה הצודקת בגורל, כי זה גורם ראשי כדי להקל מתוצאות האסונות וניסויי אללה, על המאמין. דרך אמונה זו המאמין שומר על עצמו ממחלות רבות שהן תוצאה לסיבות פסיכולוגיות הנגרמות מסכסוך נפשי פנימי. אם המוסלמי יאמין שמה שפגע בו לא היה מחטיא אותו, ומה שהחטיא אותו לא היה פוגע בו, היה מקבל מה שאללה נתן לו, וקבע לו. אללה יתעלה אמר" לא יפקוד אסון את הארץ או אתכם אשר לא נרשם בספר בטרם נחוללו. אין קל מזה לאללה" (סורת הברזל:22).
הנביא עליו השלום אמר: המאמין החזק טוב, ויותר קרוב אל אללה מהמאין החלש. בכל מצב טוב שמור על מה שיועיל לך, והיעזר באללה, ואל תיכנע אם יפגע בך משהו. אל תאמר לו הייתי עושה כך וכך, כי אללה גזר ועשה מה שהוא רצה, כי המילה "לו" היא השער למעשה השטן. (מסופר ע"י מוסלם)
המאמין צריך להיות מרוצה מריבונו, וממה שגזר לו או עליו, בעושר ובעוני, בבריאות, ובמחלות, במצוקה, ובאושר. ואי ושלא יהיה ממי שמרוצה במצב העושר, והבריאות, והאושר, וכועס במצב העוני, והמחלות, והמצוקה. הוא יהיה כמו אלה שאללה סיפר עליהם באומרו: " יש באנשים עובד את אללה בהולכו על הסף: אם יפיק טובה, היא תוסיף לו בטחה, ואולם אם יפקדנו סבל, ישיב פניו לאחור, הוא יאבד את העולם הזה ואת העולם הבא: זהו אובדן מוחלט" (סורת העלייה לרגל:11).
אם העבד יידע לו שהעניין כולו בידי אללה לבדו, אין לו שותף, ושהוא היחיד המחליט במלכות שלו ובשביל הבריות שלו, ושהוא גוזר רק מה שיש בו טוב, ושהוא המועיל והמזיק, המבריא, השומר, המעלה, הנותן, והמונע, נפשו היתה נרגעת. אללה מסר: "אם יביא אללה עליך צרה, איש מלבדו לא יוכל לסלקה, ואם ירצה להטיב עמך, לא יוכל איש לעצור את ברכתו. הוא יעניקה לאשר יחפוץ מבין עבדיו, והוא הסולח והרחום." (סורת העליה לרגל:107).
אם העבד ידע זאת טוב, והיה בטוח ממנו, הקשר בינו לבין אללה מתחזק, ונשען עליו כמו שצריך, ורק ממנו מבקש סיוע, ומפחד מהוענש שלו ושואף לשכר שלו, ולמה שיש לו, זו דרך עשיית הסיבות הליגליות. אללה אמר: " וישלח לו פרנסה בלא שישער מאין. כל הנסמך על אללה, הוא ייתן לו את חלקו. הן אללה משיג את כל חפצו, ולכל דבר קבע אללה מידה" (סורת הגיטין:3).
מכאן הפרק של להשאיר את השכר הטוב מאללה לסבלנות על מה שאללה גזר לעבד שלו מאסונות וניסויים הן בנפשו או במשפחתו, או בכסף שלו. אללה יתעלה אמר: "עוד נעמידכם במבחנים של סכנות ורעב ואבדות ברכוש ובנפש וביבול. בשר טובות לעומדים בעוז רוח,* אשר בפקוד אותם אסון, יגידו, אנו ביד אללה ואליו סופנו לשוב,* כל אלה, יישאו ריבונם את תפילותיו עליהם ואת רחמיו, והם המישירים לכת" (סורת הפרה:155).
הנביא עליו השלום אמר: אין אסון שפוגע בעבד, והוא אומר "אנו ביד אללה ואליו סופנו לשוב"، אלוהי תן לי שכר על האסון שלי והבטיח לי יותר טוב ממנה".
בן אלקיים ז"ל אמר: "מילה זו תרופה טובה לנפגע ועוזרת לו בחיים שלו ובעולם הבא. זה כולל שני עיקרונות גדולים, אם העבד יידע אותם טוב, האסון יהיה קל בשבילו באסון שלו:
הראשון: העבד ומשפחתו והכסף שלו כולם באמת, שייכים לאללה יתעלה וישתבח. והוא השאיר אותם אצל העבד כמין הלוואה שהוא מחזיר אליו מתי שהוא רוצה.
השני: שהגורל של העבד הוא בידי אללה, ושהוא חוזר אל אללה אדוניו, והוא צריך להשאיר את החיים מאחורי גבו, ושהוא מגיע לבד אל אלוהו, כמו שברא אותו בפעם הראשונה, בלי משפחה ובלי כסף, אבל עם הטוב והרע שהוא עשה. ואם זו היא תחילת העבד וזהו הסוף שלו, איך ישמח על מה שנמצא ומצטער על מה שאיננו. מחשבתו על איך הכל התחיל ועל איך הכל נגמר, מהתרופה הכי גדולה למחלה זו.
מבין התרופות גם:
- לרוץ אל התפילה. אללה אמר: "הוי המאמינים, בעוז הרוח ובתפילה בקשו לכם ישועה, כי אללה עם עזי הרוח "(סורת הפרה:153). והנביא עליו השלום היה נכנס לתפילה במצב שהוא שמצער אותו. הוא היה אומר: "הוי בלאל, קרא לתפילה, תן לנו לנוח עם התפילה". (סונן אבו דאווד).
- לא לכעוס, ולחשוב טוב על אללה. אבו הוררירה, מי ייתן וישא חן בעיני אללה, סיפר שהנביא עליו השלום מסר: "אללה יתעלה אמר: אני לפי מה שחושב העבד שלי עלי, אם יחשוב טוב, יהיה לו טוב. ואם יחשוב רע יהיה לו רע". (סחיח בן חבאן).
אני מבקש מאללה עד כדי שאני בטוח בטוב שהוא יעשה.
- להרבות לציין את אללה, כי זה מנחם את הנפגע מהאסון, ומחזק את נפשו. אללה יתעלה אמר:" הם המאמינים אשר לבם בוטח בזכר אללה. אכן בזכר אללה יבטחו הלבבות." (סורת הרעם:28).
- להרבות להתפלל אל אללה (דועא), אללה אמר: "האם לא הוא אשר ייענה לאדם הפונה אליו בעת מצוקה ויסיר את הרעה מעליו ויקימכם כמחליפים עלי אדמות? וכי יש אלוה מלבד אללה? כה ממעטים אתם להיזכר." (סורת הנמלים:62).
- לדעת שהנוחם בא עם המצוקה, ושקלות באה עם הקושי. אללה יתעלה מסר: " אחר הקושי תבוא הקלה,* אחר הקושי תבוא הקלה" (סורת הרוחה:6-5).
הבעיה היתה קשה, וכשנהיתה יותר קשה נפתרה ואני חשבתי שלא תיפתר
- לדעת שהחיים עלובים, ושהם אוזלים. החיים הם דרך מעבר ולא מנוח, כי כל דבר בחיים סופו בר כליון. רק אללה יתעלה וישתבח הוא שנשאר. אללה אמר: :"דעו כי חיי העולם הזה הם משחק ושעשוע ומחמדים והתפארות ביניכם, ושאיפה להרבות רכוש ובנים. הם נמשלו לגשם המפליא את הזורעים בהצמיחו צמח, והנה ייבול ויצהיב לעיניך, ואז יתפורר. בעולם הבא יש עונש כבד ומחילה מעם אללה, והפקת רצון מלפניו. חיי העולם הזה אינם אלא תענוג של הבל." (סורת הברזל:20).
מפי סהל בן סעד, מִי יִתֵּן וְיִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי אללה, אמר: הנביא, יברכו אללה ויתן לו שלום, עבר על המקום "ד'י אל-חולייפה", וראה כבשה מתה ורגלה למעלה. הוא אמר: החושבים אתם שקל לבעל של הכבשה לראות אותה כך. אני נשבע במי שמחזיק את נשמתי, שהחיים יותר נחותים אצל אללה מזו אצל בעלה. ואם החיים היו שווים אצל אלוהים כנף של זבוב, לעולם לא היה משקה כופר בה טיפת מים. (אלמוסתדרכ)
לדעת שהבן אדם לא עוזב את החיים האלה אלא אחרי שהוא משלים את מה שאללה גזר לו או עליו. הנביא עליו השלום אמר: רוח הקודש (המלאך גבריאל), השריא לי כי אין נפש שעוזבת את החיים עד שהיא משלימה את מה שנכתב לה, סכמו את הביקוש, ואל תעשו עוונות בעיני אללה אם ראיתם שהפרנסה שלכם מאחרת, כי אין לקבל מה שיש אצל אללה אלא ע"י לציית לו"
אנחנו מקווים תקוות ומחכים לתוצאתיה,
ואולי המוות קרוב יותר לנו ממה שאנחנו מקווים,
אנחנו בונים ארמונות מפוארים,
ואנחנו יודעים שנמות והם יחרבו.
בן אלקיים ז"ל ציין שמבין התרופות:
- שיסתכל אל אלה שהם גם באסונות. ושידע טוב מאוד שלכל אחד יש לו את הבעיה שלו, ושהוא לא היחיד שיש לו בעיה, או אסון. ואם יסתכל בעולם יראה שכל אחד יש לו בעיה ברמה שונה. הוא גם צריך לדעת שהעולם הזה הוא עולם של מבחנים, ואם הוא, כלומר העולם, עושה אותנו מחייכים קצת, הוא מבכה אותנו הרבה. ואם יהיה לך טוב ליום אחד, יהיה עצוב לימים רבים. ואם נהנית קצה, קופחת ארוכות. אללה יתעל מסר " ואם נפצעתם – גם הם נפצעו כמותכם, הן נוהגים אנו לחלק את ימי הניצחון הללו בין האנשים, פעם לאלה ופעם לאלה, זאת למען ידע אללה מי הם המאמינים"(סורת בית עמרם:140)
בן מסעוד, מי ייתן וישא חן בעיני אללה, אמר: לכל שמחה עצב, ואין בית שמתמלא בשמחה, אלא שגם מתמלא בצב.
דע לך שאין הזמן פגע בי,
אלא והוא פגע מישהו אחר לפני.
- להרהר טוב במה שקרה לו, או פגע בו, ושיודה לאללה שהאסון לא היה יותר גדול מזה. ושהוא לא פגע בדתו (עצמו). כל דבר בחיים אין להתחרט עליו חוץ מאיבוד הדת. הוא צריך גם להודות לאללה על מה שהשאיר לו מדברים טובים אחרים. ערווא בן אלזובייר נכרתה רגלו, ובנו מת באותו יום, הוא אמר: אלוהי! תודות לך, ואם לקחת משהו, גם נתת. ואם נפגעתי גם הבריתי, נתת לי ארבעה איברים ולקחת אחד, ונתת לי ארבעה ילדים ולקחת אחד.
- לדעת שהבהלה, ואי הרצון ממה שאללה גזר, זה מרגיז את אלוהו, ומשמח את השטן, ואת אוייבו, ומכשיל את פעלו, ומחליש את נפשו. ואם יסבול, ישמח את אלוהו, וירגיז את השטן, וישמח את חברו וירגיז את אוייבו.
- שיחשוב שמה שקרה לו מאסון ובעיה, שער משערי לרכוש שכר בעל כורחו אם יסבול, ויבקש שכר מאללה. ושיחשוב על השכר בעולם הבא, עד שלא יחמיץ את מה שאללה הכין לסובל והמבקש שכר מאלוהו על מה שפגע בו. מוסא אל-אשערי, מי יתן וישא חן בעיני אללה, אמר שהנביא עליו השלום אמר: "אם הבן של העבד המאמין מת, אללה אומר למלאכים: לקחתם את הבן של עבדי? אמרו: כן. אמר: לקחתם את הפרי של לבו? אמרו: כן. אמר: מה אמר? אמר: " אנו בידי אללה ואליו סופנו לשוב". והודה לך. אמר: בנו לו בית בגן עדן, וקראו לו בית ההודיה" מסופר ע"י סחיח בן חבאן)
אבי סעיד אל-ח'ודרי, מי ייתן וישא חן בעיני אללה, אמר שהנביא, עליו השלום, אמר: אין עייפות, או עצב, או נזק, או אסון, או אפילו קוץ פוגעים במוסלמי אלא ואללה מוחל לו מהחטאים שלו על זה. (מסופר ע"י בוח'ארי).
- לדעת שהסבלנות וביקוש השכר מאללה, בגלל מה שקרה לו מאסונות הם מתכונות המאמינים ואחת הסיבות לכניסה לגן עדן. אללה יתעלה מסר " נעמידכם במבחן, למען נדע מי בכם הקמים להיאבק ומי עזי הרוח כך נבחן את אורחותיכם" (סורת מוחמד: 31)
אבי עבאס, מי ייתן וישאו חן בעיני אללה, אמר לכמה מחבריו: הלא אראה לך אישה מאלה שנכנסים לגן עדן. אמר: כן.. אמר: אישה שחורה זו, הגיעה אל הנביא, עליו השלום, ואמרה לו: אני חולה בצרעת, ואני נחשפת, התפלל למעני. אמר: אם תרצי תסבלי קצת, ואני מבטיח לך את גן עדן. ואם תרצי התפללתי למענך. אמרה: אני אסבול. ואמרה: אבל אני נחשפת! (כי זה כואב לה נפשית) התפלל למעני שלא איחשף, והוא עשה". (מסופר ע"י אלבוח'ארי)
סוהייב, מי יתן ויישא חן בעיני אללה, אמר: הנביא עליו השלום אמר: "מפליא הוא דבר המאמין. כל מה שקורה לו זה טוב לו. אין זה לכל אחד רק למאמין. אם פוגע בו משהו טוב הודה לאללה, וזה טוב לו. ואם פוגע בו משהו רע סבל, וזה טוב לו". (מסופר ע"י מוסלם)
- לדעת אם הוא נבהל מאוד, הוא יהיה מוכרח לסבול בסוף, וזו סבלנות לא טובה, שבעלה לא נשכר. מחמוד בן לובייד סיפר שהנביא עליו השלום אמר: אם אללה אוהב אומה פוגע בה, ומי שסובל הוא מקבל שכר הסבלנות, ומי שנבהל הוא מקבל שכר הבהלה. (מסופר ע"י אחמד)
- לדעת שמי שפגע בו הוא הרחום ברחמנים, וכי הוא לא שלח את המלאכים כדי שישמידו או שיענה אותו. אבל הוא פגע בו כדי לבחון את הסבלנות שלו, והאמונה שלו, ולשמוע את תפילותיו, ושיראה אותו עומד בכניסה שלו (מסגדים), שבור לב, מתחנן לו, מתלונן אליו. עומר בן אל-ח'טאב סיפר: הגיעו אל הנביא שבויים. ואישה אחת מבין השבויות באה והניקה את הילדים שבשבי. הנביא אמר: החושבים אתם שאישה זו זורקת את בנה אל האש? אמרנו: לא. והיא יכולה לא לזרוק אותו. אמר: "אללה יותר רחום על העבדים שלו, מהאישה הזאת על בנה". (מסופר ע"י בוח'ארי"
- לדעת שהמרירות שבחיים היא עצמה המתיקות של העולם הבא, אללה יתעלה הופך אותה כך. וגם שהמתיקות של החיים היא עצמה המרירות של העולם הבא. לעבור ממרירות זמנים אל מתיקות מתמידה, יותר טוב, לעבד, מההפך. הנביא עליו השלום אמר: הדרך לגן עדן נסללה בדברים שנואים, והדרך אל גן עדן נסללה בתאוות. (מסופר ע"י מוסלם)
זה לא אומר שהאדם כמו אבן אין לו רגשות, ולא מביע התפעלויות טבעיות. אבל מה שאסור הבהלה, והכעס, ואי קבלת את גזר אללה והגורל שלו. אנס בן מאלכ, סיפר: נכנסנו עם הנביא עליו השלום, על אבי סיף, בעלה של המיינקת של אברהים – בנו של הנביא. הנביא החזיק את אברהים ונישק אותו והריח אותו. אחר כך נכנסנו אליו ואברהים גוסס. העיניים של הנביא זלגו דמעות. עבד אלרחמן בן עוף אמר לו: ואתה, שליחו של אללה?. אמר: "הוי, בן עוף. אלה רחמים, וחזר על המילה. הנביא אמר: העיניים דומעות, והלב עצוב, אבל לא אומרים אלא מה שמשמח את אלוהינו. ואנחנו עצובים לפרידה ממך, אברהים". (מסופר ע"י בוח'ארי).
אוסאמה בן זייד אמר: בתו של הנביא שלחה אליו שאחד הבנים שלה נפטר, וביקשה שיבוא. הוא שלח, אחרי דרישות שלום, ואמר: "מה שאללה לקח זה שלו, ומה שאללה נתן זה שלו. וכל דבר גורלו קבוע אצלו. תסבולי ותבקשי שכר מאללה". היא שלחה אליו והשביעה אותו שיבוא אליה. הוא קם ועמו סעד בן עבאדה, ומועאז בן גבל, ואוביי בן כעב, וזייד בן ת'אבת, ואחרים. הם הרימו את הילד אל הנביא והוא גוסס ואמר: חשבתי שהוא אמר: הוא חלש מאוד. הוא בכה. סעד אמר: הוי שליח של אללה מה זה? אמר: "אלה רחמים אללה שם בלבבות עבדיו. אללה מרחם את הרחמנים מבין עבדיו".
עזוב את הימים שיעשו מה שהם רוצים,
קבל את מה שהגורל גזר בשמחה.
אם הגזר של אללה נקבע אל אומה,
אין ארץ ולא שמיים שיכולים לעצור אותו.
