מעמד האישה בחברה ההודית

בספר הוודות ( קובצי הדת של הברהמים ההודים) נכתב : " ההלכה הברהמית מבדילה בין הגבר לאישה בערך האנושי, וגם כן בכל הזכיויות, בעידן הזה נשללו כל הזכויות האזרחיות של האישה, הנשים הפכו לרכוש של הגבר בכל שלבי החיים שלהן.

החוקים של "מאנו" אסרו על האישה לעשות שום דבר מבלי אישור מהגבר, אפילו עבודות הבית. לפי החוקים האלה, בגילאי הילדות והנוער שייכת האישה לאבא שלה, לאחר מכן היא שייכת לבעלה, כשימות הבעל שלה יעברו החסות עליה לדודים שלה, אם אין לה דודים תעבור לחסות של השולט, בכל השלבים האלה אין לאישה זכות בחופש או עצמאות.

מעמד האישה בחברה ההודית עשה ממנה שפחה, השייכת לבעלה, הם שללו ממנה את הרצון, לפעמים היה הגבר מפסיד את אישתו במשחקי מזל. לאחר מות הבעל אין לאישה הזכות להינשא לגבר אחר, אפילו שללו ממנה את הזכות לחיות הם היו שורפים אותה עם בעלה הנפטר בטענה שזה יביא אותה לגן עדן, לפי ספרי הקודש שלהם לאחר מכן היא תחיה איתו בשמים כ-35 מליון שנים. המנהג הזה היה נפוץ ביותר בתקופה זו, כ- 6000 אישה נשרפו בתוך עשר שנים מאז 1815 ועד 1825. בסופה של המאה ה-17 נדחה החוק הזה בניגוד לרצונם של אנשי הדת ההודים.

דבר נוסף, המעיד על המצב השפל של האישה בחברה ההודית, בהלכה ההינדוסית נכתב : " האישה היא רעה יותר מהאש, המוות, גיהנום, חיה, ורעל".