חשדות מסורבות על הטבת החידוש בדת
אנשים לא יודעים ענייני ההלכה משתמשים באמרה של הנביא כדי להוכיח את החידושים שלהם, אשר אמר: "מי שחידש באסלאם חידוש טוב, הוא מקבל את שכרו ואת שכר מי שעושה אותו, בלי שיחסר השכר שלהם. ומי שמכניס לאסלאם חידוש רע, הוא מקבל עוון על זה, ועל כל מי שעושה אותו, בלי שיחסר השכר שלהם. (סחיח מוסלם)
תשובה לכך היא, מי שאמר " מי שחידש באסלאם חידוש טוב" הוא שאמר:"כל חידוש נחשב לשולל". לא יכול להיות שהנביא יגיד דברים סותרים לדברים אחרים, או נוגדים להם. כדי להבהיר שאין סתירה בין שתי האמרות של הנביא, הנביא אמר: "מי שהכניס לאסלאם חידוש טוב". החידושים בדת לא מן האסלאם. הנביא אמר "טוב", והחידוש בדת לא טוב. ויש הבדל בין חידוש טוב, לבין חידוש בדת. והמשמעות של "מי שהכניס חידוש טוב", מי שהחיה מנהג שהננביא ציווה לעשותו בדיבור או בפעולה, או דרך ההכרה, ונשכח. על כן "החידוש תוספת יחסית, והחידוש בדת יהיה תוספת יחסית למי שהחיה מנהג אחרי שהוזנח. תומך באמרה זו תומך בחדית' הנ"ל, סיפור האנשים שבאו אל הנביא והיו עניים מאוד. הנביא קרא לתרום להם כסף, אז בא אחד מן "אל-אנצאר" עם שקית של כסף ונתן לנביא, הנביא שמח ואמר: "מי שהכניס לאסלאם מנהג טוב, יקבל שכר על זה ואת שכר מי שמחקה אותו עד יום הדין " כאן המשמעות של המנהג היא בפעולה ולא בחקיקה. אז המשמעות של מעשה של מנהג טוב", מי שעשה אותו ולא מי שחיקק, כי החקיקה אסורה "כל חידוש בדת שולל".
שייח' עבד אלעזיז בן באז ז"ל, אומר: דבריו (של הנביא) לא סותרים, לפי הסכמת המדענים. נודע מכך שכוונת האמרה של הנביא החייאת מנהג הנביא, דוגמא לכך: המדען נמצא במקום שמלמד קוראן, ולא מלמד מנהג הנביא (סונה), והוא החיה את המנהג הזה, ויושב עם האנשים ומלמד אותם קוראן, ומנהג הנביא (סונה), או שמביא מורים למטרה זו. או במדינות שבו מתגלחים, או מקצרים את זקניהם, והוא יצווה לגדל את הזקן, ובכך הוא מחיה את המנהג הגדול הזה, במדינה זו שלא ידעו, ושכרו יהיה כמו שכר מי שהדריך אללה אותו לדרך הישר. הנביא אמר: "קצרו את השפם, ושחררו את הזקן, תהיו שונים מהכופרים", וכשאנשים רואים שהמדען הזה שיחרר את זקנו, וקרא לעשות כך, עשו כמוהו, בכך הוא החיה את המנהג הזה דרכם, ... או מה שדומה לכך בעבודות והפסיקות הידועות בדת, ויש כמה מדינות, וכמה שבטים שאינם מיודעים לכך. וכל מי שמחיה ומפיץ אותם נאמר: "הכניס לאסלאם מנהג טוב" כלומר שהבהיר את פסיקת האסלאם, והוא נחשב למי שהכניס לאסלאם מנהג טוב. והכוונה לא להכניס חידוש לדת, ממה שאללה לא אישר. כל חידוש בדת הוא שולל לפי אמרת הנביא בחדית' הנכון: "תיזהרו מדברים מחודשים, כי כל חידוש המצאה וכל המצאה שולל".
גם בעלי החידושים רוצים להוכיח את חידושיהם, וליפות אותם לנפשם, במה שאמר עומר בן אלח'טאב כאשר אסף את האנשים כדי להתפלל מאחורי אמאם אחד בתפילת (תראוויח ברמדאן): (חידוש טוב זה), עומר מתכוון באמרה זו החידוש הלשוני, ולא ההלכתי, כי תפילת תראוויח אין לה מקור בהלכה – עומר לא חידש- הנביא התפלל תפילות אלה עם חבריו שלושה לילות ועזב אותה, ואמר: יש לי חשש שתוכפה עליכם, ולא תוכלו לקיימה. (סחיח אלבוח'ארי)
החברים של הנביא המשיכו לקיים תפילה זו בחיי הנביא, ואחרי מותו בודדים במסגד הנביא. עומר אסף אותם מאחורי אמאם אחד, אחרי מות הנביא. ואמר את המשפט שלו כדי להרגיע את אלה שחששו שתפילה זו תוכפה עליהם : (זה חידוש טוב). נודע מזה שתפילת תראוויח יש לה מקור בדת, ושעומר לא חידש, או המציא כי הנביא התפלל אותה, ועזבה מחשש שלא תוכפה על האומה. עומר התכוון בחידוש חידוש לשוני, ולא הלכתי.
