דוגמאות מהאמונה באללה (4-2)
מהאמונה באללה גם הוודאות המוחלטת בכך שאללה לבדו הוא זה שצריכים כולם לעבוד, בכל דרך, בכל אופן, ואין עוד מלבדו, בשום פנים ואופן. כל עבודה שאנו עושים היא אך ורק לאללה, כמו העדות שאין אלוהים מלבד אללה, ושמוחמד הוא שליחו של אללה. כמו גם התפילה, הצום, הצדקה, והזכאה, העלייה רגל, הקרבת הקרבנות (בחג הקורבן), תפילות ובקשות ותחנונים, הכל עם כל אהבה לאללה והשלמה עם עצמתו ותפארתו. אללה אמר בפרק 17 פסוק 23 : "ריבונך ציווה כי לא תעבוד אף אחד מלבדו". ועבודת האל כוללת כל מה שאללה אוהב ורוצה, ממילים ומעשים, כמו להעיד שאין אלוהים מלבדו, לשבחו, לקרוא את הקוראן, להתפלל, לצום, לתת זכאה וצדקה, לעלות רגל, וכו'. אם מישהו עושה אחד מהדברים האלה למישהו אחר מלבד אללה, זאת היא כפירה באללה או שיתוף אחרים עם אללה, והכפירה או השיתוף הם מהחטאים הגדולים ביותר, שאללה מעניש עליהם בחומר ואינו סולח, כי אללה הוא היחיד המחיה והממית, והמפרנס והנותן, המוריד גשם והמונע אותו, והוא המועיל והמזיק, לכן כל העבודה היא אך ורק לו. אללה אמר בפרק 4 פסוק 36:
עבדו את אללה, ואל תצרפו לו שותף
כי אם אללה הוא הבורא היחיד, הרי שהשאר הם ברואים, לכן העבודה היא רק לבורא, כי כל הברואים מוגבלים ונזקקים לאחרים ואינם שלמים או מושלמים, ומי שהתכונות שלו כאלה, הוא לא בר עבודה. איך אתה הברוא, תעבוד ברוא כמוך שלא ברא אותך ולא נתן לך פרנסה ולא יועיל לך ולא יזיק לך? איך תעבוד נזקק מוגבל? לכן, כל העבודה הנגלית והסודית היא אך ורק לאללה.
אללה אמר בפרק 51 פסוק 56 :"לא בראתי את השדים ואת בני האנוש, אלא כדי שיעבדו אותי". לכן אללה שלח את השליחים והנביאים והוריד את הספרים והכין את השכר ואת העונש, וכל שליח או נביא שנשלח, דרש מבני עמו ומשומעיו לייחד את אללה לבדו, כלומר לעבוד רק אותו,בלי שותף. אללה אמר בפרק 16 פסוק 36 :
האמנו בכל אומה שליח כדי שיאמר: עבדו את אללה התרחקו מהשיקוצים
בפרק 21 פסוק 25 אמר אללה:
מעולם לא שלחנו לפניך שליח מבלי שחשפנו לפניו שאין אלוהים מלבד אללה, לכן עבדו אותי
בפרק 2 פסוק 21 אומר אללה:
הוי האנשים, עבדו את כבונכם, אשר ברא אתכם ואת אלה אש היו לפניכם, כדי שתהיה בכם יראה
מי שמסרב לעובד את אללה, מתגאה הוא או יהיר, ומי שעובד את אללה אך שיתף איתו אחרים, הוא משתף. ומי שעובד את אללה באופן שלא ציווה אותו אללה, הוא ממציא. ומי שעובד אותו לבדו כמו שהוא ציווה לעשות, הוא המאמין. אללה אמר בפרק 6 פסוק 102 :
זה הוא אללה, ריבונכם, ואין אחר. הוא ברא כל דבר, לכן עבדו אותו, והוא המשגיח על כל דבר
לכן ייחוד אללה האחד והיחיד בעבודת האדם לאלוהיו, זה הבסיס של הדת וזאת היא החובה הראשונה שעל כל אדם לבצע. אללה אמר בפרק 6 פסוק 151 :
אמור, הבא אקרא לפניכם את אשר אסם עליכם ריבונכם, הוא ציווה כי לא תצרפו לו כל שותף
הנביא מוחמד עליו השלום אמר: זכותו של אללה על העבדים שלו זה שהם יעבדו אותו בלי לצרף לו שותף". השיתוף הוא ההפך מהייחוד. השיתוף הוא להעביר חלק מעבודת האל למישהו אחר או משהו אחר, לכן שיתוף עם אללה הוא התועבה השנואה עליו ביותר. לייחד אותו זה מה שאללה ציווה. אללה אמר בקוראן בפרק 4 פסוק 116 :
אללה לא יסלח על כך שצירפו לו שותפים, אך על דברים קלים מזה הוא יסלח לכל אשר ירצה. כל המצרף שותף לאללה, הולך בדרך התעייה
. אללה אמר בקוראן , בפרק 39 פסוקים 65 -66 :
כבר נגלה לך ולאלה אשר היו לפניך לאמור, אם תצרף לו שותפים, הם לא יניבו פרי, ותלך לאבדון. רק את אללה תעבוד, והיה בין המודים
שליח אללה, מוחמדעליו השלום, אמר "הרוצים אתם שאגיד לכם מהי התועבה הגדולה ביותר? אמרו,כן. אז הוא אמר: לשתף עם אללה שותף ולמרוד בהורים".
בסיפור התאסלמותו של הסחאבי ח'אלד בן סעיד, הוא נפגש עם הנביא מוחמד עליו השלום ואמר לו:
הוי מוחמד, למה אתה מזמין את האנשים؟ " מוחמד עליו השלום אמר לו: "אני אומר שאין אלוהים מלבד אללה ואני מוחמד שליחו של אללה. ולעזוב את עבודת האבן שאינו רואה או שומע ואינו מזיק או מועיל ואינו יודע מי עבד אותו ומי לא עבד." אז חאלד בן סעיד אמר : "אני מעיד שאין אלוהים מלבד אללה, ושאתה שליחו של אללה.". אז הנביא עליו השלום שמח בהתאסלמותו. השיתוף עם אללה הוא התועבה הגדולה ביותר. אללה ברא אותך וברא את היקום למענך, פרנס אותך ,עזר לך ולהורים שלך, אז תעבוד אחר ותודה לאחר؟
