הסיבות להופעת החידושים בדת
- כאשר מתרחקים מיישום השריעה של אללה, ולקבל משהו אחר, אללה אמר: "הוי המאמינים, שמעו בקול אללה ושמעו בקול השליח ובקול בעלי השררה אשר בכם, ואם תיפול ביניכם מחלוקת על דבר מה, הביאוהו בפני אללה ובפני השליח, אם מאמינים אתם באללה וביום האוחרון. כך טוב ונאה יותר ליישב כל דבר" (סורת הנשים: 59)
- כאשר מתרחקים מיישום הסונה, ועוזבים אותה. כל אשר התרחק המוסלמי מיישום הסונה היה יותר קרוב לחידושים, כי יש בסונה ובאמרות הנביא, ומעשיו מה שלא מאפשר לכל מוסלמי להכניס חידושים לדת. הנביא אמר: " אני השארתי ביניכם שני דברים לא תלכו לשולל אחריהם, ספר אללה והסונה שלי, ולא ייפרדו עד שיבואו אל הברכה" (אלמוסתדרכ).
- עזיבת הקוראן ואי השינון שלו, ולהשתמש בו מעין ברכה. עזיבת ציון אללה (זכר), ולהתרחק מלמידת הדת. אללה אמר: "כל המתעלם מזכרו של הרחמן, נועד לו שטן כבן לוייתו" (סורת א-זוח'רוף: 36)
- סירוב האמת ואי קבלתה. אללה אמר:"בהיאמר לו, היה ירא את אללה, יימלא רחב נפשע, מנת חלקו גיהנום, ומה נורא שם היצוע" (סורת הפרה : 206)
- ללכת אחרי אנשי דת בורים ומוליכים לשולל. הנביא אמר: "אללה לא מעלים את המדע מהעובדים, אלא לוקח אותו בהמתת המדענים. כשהמדענים נעלמים, האנשים הלוכים אחרי שרים בורים, נשאלים ומשיבים בלי ידע, והלכו והוליכו לשולל." (סחיח בוח'ארי)
- להסתפק בלמידת הדת בספרים, ולא דרך המדענים, נאמר: (מי שהיה השייח' שלו (המורה שלו), הוא הספר שלו, עושה יותר שגיאות). גם קריאת הספרים שיש ספק במחברים, ובתוכן שלהם. עומר בן אל-ח'טאב בא אל הנביא עם ספר לכמה מבעלי הספר (יהודים ונוצרים). הנביא קרא אותו, כעס ואמר: "הוי בן ח'טאב!! אני נשבע באללה, אני באתי בה (הדת) לבנה ונקייה. אל תשאלו אותם על משהו ויענו לכם באמת ותשקרו בו, או בשקר ותאמינו לו. אני נשבע באללה אם משה היה בין החיים היה מאמין בי והולך אחרי". (מוסנד אחמד)
- אי הפצת המדע הנכון על ידי שתיקת המדענים, ושמירתם למדע. אללה אמר:"המסתירים את האותות הנהירים ואת דרך הישר אשר הורדנו ממרומים, לאחר שביארנום לאנשים בספר, אותם יקלל אללה ויקללו המקללים. לא כן החוזרים בתשובה והמתקנים את דרכם ואת המראות בוררות. כל אלה, אשוב מכעסי עליהם, כי רוצה אני בתשובת עבדי ורחום" (2: 159-160)
- ההגזמה בדת אחת סיבות הופעת הכפירה, והחידוש בדת. הנביא אמר: "תיזהרו מלהגזים בדת. אלה שקדמו לכם הוענשו בגלל שהגזימו בדת" (סחיח בן חבאן)
- לסמוך על השכל בענייני ההלכה, אללה אמר: "כאשר מחליטים אללה ושליחו לחולל דבר, אין הבררה נתונה בידו של אף מאמין או מאמינה להחליט בעניינם. כל הממרה את פי אללה ושליחו תועה תעייה גמורה" (סורת אל-אחזאב : 36)
- ללכת אחרי תאוות הלב, אללה אמר: "הראית את הלוקח לו לאל את משוגת לבו? התעהו אללה ביודעין ואטם את אוזניו ולבו, ושם כסות על עיניו. מי יוכל להחזיר אל דרך הישר אחרי-אללה?" (סורת הכורעת: 23)
- העקשנות השנואה, וההליכה אחרי האחרים בלי להקפיד על כללי ההלכה, ולסמוך בענייני הדת על החיקוי העיוור, הלא קיים על מדע, ואי דחיית הספר של אללה, והסונה של הנביא, אללה אמר: "בהיאמר להם, לכו בעקבות כל אשר הוריד אלוהים ממרומים, יגידו, לא, נלך בדרך אשר מצאנו את אבותינו הולכים בה" (סורת הפרה : 170)
- הישיבה עם הרעים, והמושחתים, אללה אמר: "בן העוולה יישך ביום ההוא את אצבעותיו, ויגיד לו רק הלכתי עם השליח בנתיב. אוי לי! לו רק לא לקחתי את פלוני לידיד נפש. הוא התעני מעל דבר-התוכחה שהוצג לי מאז ומתמיד נטש השטן את האדם" (סורת אלפורקאן: 27-29)
- זניחת ההמלצה לעשות דברים טובים ולהתרחק מדברים רעים, אללה אמר: "הלוואי שהייתם אומה הקוראת לעשות את הטוב, והמצווה לנהוג בדרך ארץ והאוסרת את המגונה. הנוהגים כך אנשיי חיל הם"( סורת אל עמראן: 104)
הנביא אומר: אין נביא שנשלח על ידי אללה אל אומה לפני, אלא אם כן יש לו מהאומה שלו חברים, שהולכים אחריו, ואחרי מעשיו. אחר כך יבואו אנשים שאומרים מה שלא עושים. ומי שמתנגד להם ביד נחשב למאמין, ומי שמתנגד להם בדיבור נחשב למאמין, ומי שמתנגד להם בלבו נחשב למאמין. אין מאחורי זה גרעין של אמונה. (סחיח מוסלם)
- ללכת אחרי הדברים הדומים בענייני ההלכה, אללה אמר: "הוא אשר הוריד אליך ממרומים את הספר. ישנם בו אותות מובעים במפורש, והם יסוד הספר, ואחרים סתומים. אלה אשר סטייה בלבם נוטים אחר הסתום אשר בו, בבקשם להכשיל ובבקשם להתחקות אחר פשרו, ואולם רק אללה ידע פשרו. תלמידי חכמים יגידו, אנו מאמינים בו – הכל מעם ריבוננו, רק נבוני הלב ייזכרו" (סורת אל עמראן: 7)
- להקל בעייני "אל-וולאא ו אל-בראא - الولاء والبراء " (אהבת המאמינים ושנאת הכופרים) נכנס לזה עניין אהבת אוייבי הדת, כי אהבתם מובילה בסופו של דבר לחקות אותם, ולהידמות להם. אבי ואקד אללית'י אמר: כשפתח הנביא את מכה, יצא איתנו אל הוואזן, ועברנו על מקום של הכופרים שמסתובבים סביבו, וקוראים לה "זאת אנוואט" (עץ שתולים עליו דברים), אמר כבוד הנביא: עשה לנו "זאת אנוואט" כפי שיש להם, הנביא אמר: "אללה אכבר, אלה המנהגים, זה בדיוק מה שאמרו בני ישראל, כשביקשו ממשה: תעשה לנו אל, כמו שיש להם אלים. אמר אתם קבוצה לא יודעת" והנביא אמר: אתם מחקים את מנהגי הקודמים לכם" (סחיח בן חבאן)
- להשקיע בתחום שאין להשקיע בו. ולהטיל על הטקסטים ההלכתיים יותר מדי, וצריך לדעת שיש מבין החדית' (אמרות הנביא) מה שלא הוכח שהוא של הנביא. אלה הם החדית'ים החלשים, ואמרות השקר..., וצריך להיזהר מהן, ולא לצטט אותן. גם האמרות החלשות, למרות שיש כמה מדענים שחושבים שאפשר לצטט אותם במעשים הטובים, בתנאי שלא יתנגשו עם אמרה נכונה של הנביא. אבל, בענייני פולחן אין להשתמש בהם כהוכחה, כי בענייני פולחן סומכים רק על הדברים הנכונים של הנביא.
